החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ נ' ארגוב

החלטה

לפני בקשה להעברת הדיון בהתנגדות אל בימ"ש השלום בחיפה.

המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שטר חוב הנחזה להיות חתום על ידי המבקש וחברת ה.ה.ע.מ. בע"מ (להלן: החברה) כעושי שטר החוב.

המבקש הגיש התנגדות. הוא טוען כי הוא לא חתום אישית על גבי שטר החוב. המבקש מודה כי הוא חתום על גבי שטר החוב כמורשה החתימה של החברה אולם אין בחתימה זו כדי לחייבו אישית לפירעון השטר. משכך, ומשיתר הזיקות מובילות למסקנה כי הסמכות המקומית לדון בהתנגדות נתונה לבימ"ש השלום בחיפה הרי שיש להורות על העברת הדיון כאמור.

דין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תגובה.

עיון בשטר החוב מעלה כי "מקום השיפוט המוסכם במקרה של הגשת התנגדות לביצוע שטר יהיה בבית המשפט בעיר בו הוגש השטר לביצוע". במקרה דנן הוגש השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה ועל כן לבית משפט זה נתונה לכאורה סמכות לדון בהתנגדות.

המבקש מודה כי הוא חתום על גבי השטר כמורשה מטעם החברה. יוצא כי לכאורה החברה חתומה כעושה של שטר החוב. בבקשת הביצוע נתבעו הן המבקש והן החברה לפרוע את שטר החוב. תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה כנגד אחד הנתבעים". הפסיקה קובעת כי העובדה שאחד הנתבעים – שלגביו יש לבית המשפט סמכות מקומית לדון בעניינו – אינו מתגונן בפני בקשת הביצוע אינה מאיינת את סמכותו המקומית של בית המשפט לדון בהתנגדות שעה שזו מוגשת על ידי נתבעים אחרים. כך, נקבע כי "... כאשר הבקשה לביצוע שטר מוגשת כנגד מספר חייבים, אין המבקש (הזוכה) יודע מי מבין החייבים יגיש התנגדות. כל החייבים הם בגדר נתבעים פוטנציאליים, וכשם שבית המשפט אינו מאבד את סמכותו המקומית גם אם הנתבע המסוים, שמכוחו בלבד הוקנתה לבית המשפט הסמכות המקומית, בוחר שלא להגיש כתב הגנה, כך גם במקרה של בקשה לביצוע שטר." (בר"ע (מחוזי, ירושלים) 611/05 בן זקן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (לא פורסם); ההדגשה הוספה).

מכאן, שאין באי הגשת התנגדות על ידי החברה כדי לאיין את סמכותו של בית משפט זה לדון בהתנגדות מקום בו זו מוגשת על ידי נתבע אחר (בענייננו: המבקש).

לאור האמור הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה לבקשה – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו אדר תש"ע, 01 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.